חברת הייטק טענה שלאומי, דיסקונט ומזרחי טפחות גבו מעסקים שמעבירים מט"ח גם "עמלת סוויפט" שלא כדין. הסכום מוערך ביותר מ-2.5 מיליון שקל
ית המשפט המחוזי בתל אביב אישר לאחרונה בקשה לתביעה ייצוגית נגד בנק לאומי, בנק דיסקונט ובנק מזרחי טפחות. המגישה היא חברת ההייטק סייברלוג'יק, שממנה נגבו עמלות שונות ובהן סוויפט על ביצוע העברות מט"ח, והשופט דורון חסדאי קבע כי יש לבחון אם לא מדובר בכפל עמלה.
במסגרת בקשת האישור טענה החברה כי התברר לה שהבנקים גובים בגין העברות המט"ח סכומים העולים על הסכום המרבי הקבוע בתעריפון העמלות ואף מחייבים את הלקוח בהוצאות שונות כגון סוויפט (מסלקה בינלאומית להעברת מידע בין מוסדות פיננסיים).
נטען כי הסוויפט בוטלה על ידי הפיקוח על הבנקים עוד ב-2008 אך הבנקים המשיכו לגבות אותה. עוד לדברי החברה, הבנקים אינם רשאים לגבות עמלת סוויפט בנוסף על עמלת העברת מט"ח, שכן מדובר בכפל עמלה.
החברה המבקשת ציינה כי אם מדובר בהוצאה, היא עולה בהרבה על הסכום שבו הבנקים חויבו בפועל על ידי קואפרטיב סוויפט בגין ההעברה המסוימת של המבקשת. היא ציינה שעל הבנקים להמציא ללקוח קבלה וראיה לגבי התשלום בפועל לאותו צד שלישי, וכן לפרט את מהותה, אופן חישובה, סכומה ומועד תשלומה.
המבקשת העמידה את נזקה הממוני על 281.3 שקל מבנק לאומי, 157 שקל מבנק מזרחי טפחות ו-183.3 שקל מבנק דיסקונט. באשר לנזק לחברי הקבוצה (שהוגדרה כ"עסקים גדולים" שמחזורם עולה על חמישה מיליון שקל) נטען כי הוא אינו ניתן להערכה אך עולה על 2.5 מיליון שקל.
הבנקים השיבו כי כלל טענות המבקשת הן לעניין "עסקים קטנים" שעליהם חל התעריפון המלא בהתאם לכללי הבנקאות – עמלות. לאור העובדה שהמבקשת היא "עסק גדול", ומכיוון שבמסגרת הגדרת הקבוצה יכללו רק עסקים גדולים, הרי שדין טענות המבקשת להידחות. באשר לסוגיית הסוויפט טענו הבנקים כי מדובר בעמלה לגיטימית שנגבית בגין הפעולות הנדרשות לצורך משלוח הודעות במערכת.
השופט דורון חסדאי קיבל את טענות המבקשת לעניין עמלת הסוויפט. הוא ציין שהבנקים לא הוכיחו שהיא נגבית בגין שירות נפרד מעמלת העברת המט"ח. כך לדוגמא, מעיון בתצהירה של נציגת דיסקונט עולה הלכה למעשה כי דמי הסוויפט נגבים במסגרת ביצוע העברת המט"ח, אחרת לא הייתה סיבה להשתמש במערכת, ומכאן שאין מדובר בשירותים נפרדים.
בהחלטה נקבע שמתקיימות במקרה זה שאלות של עובדה ומשפט אשר יש בהן, בשלב זה, להביא לקבלת בקשת האישור. הובהר כי יש לדון בשאלה אם יש לסווג דמי סוויפט כהוצאה או כעמלה. ככל שדמי הסוויפט הם בגדר עמלה, כתב השופט, יש לבחון אם העמלה שנגבתה מלקוחות שמוגדרים כ"עסקים גדולים" אכן נגבתה בגין שירות נפרד ומובחן שלא היה ניתן אחרת.
הוא ציין שככל שדמי הסוויפט הם בגדר הוצאה, הרי שיש לבחון אם הסכום שנגבה על ידי המשיבים מ"עסקים גדולים" שיקף את גובה ההוצאה בפועל.
